חג מתן תורה בשנת תש"ד

חג השבועות במחנה: בבוקר זה עלתה שמש יפה, ציפינו ליום בהיר. שער המחנה נפתח לרווחה, ראינו מיד כי הגרמנים מזרעו של עמלק באים לעשות בנו ביעור, כי מאות חיילים נכנסו למחנה, באו בחברת עשרות אוקראינים ופולנים לערוך יום ספורט במחנה.

המה העמלקים מבקשים שעשועים ואנו נהיה השחקנים, הבדרנים... "תרגילי ספורט" – בשם זה מכנים העמלקים את הצורות המבדחות שלהם, זה יכול להיות בצורות רבות ומשונות, כגון שני אסירים מקבלים מקלות ומפקדים עליהם להכות זה בזה עד שאחד לא יכול יותר לקום. במקומו בא אסיר שלישי, גם רביעי, כך נמשך המשחק מספר שעות.

אנו החבורה של בני הישיבה למזלנו שובצו למשחק "תחרות ריצה". אני מדגיש "למזלנו", כי איך יכולנו להשתתף במשחק שזקוקים להנחית מכות על גוף יהודי???

תחרות ריצה: עמדו שתי שורות של עמלקים, מקלות בידיהם, זה מול זה. כל היהודים המשתתפים בתחרות הריצה רצים קדימה בכל כוחם כשהגרמנים מנחיתים עליהם מכות על כל גופם בלי הרף.

המשחק החל לקול שאגתם השטני וצחוקם הפראי של העמלקים. שלמה מקלעצק, יצחק ביאליסטוקער ואני, כותב השורות הללו, רצים אנחנו בין שורות העמלקים.

יצחק ביאליסטוקער, החזק בחבורה, רץ קדימה, אך אינו מתרחק ואינו עוזב אותנו לנפשנו. מפעם לפעם אנחנו מוציאים קולות: מיישה! איצ'ה! שלמה-לע! אלה הם קולות של סימני חיים שכל אחד משמיע איש לרעהו, כי "שבע נפל צדיק וקם".

שורקים הפרגולים

המקלות נשברים

עייפים העמלקים

נלאים הגרמנים

מתחלפים המכים

מה שלום הידידים?

קבוצת הנובהרדוקאים?

את הקב"ה הם אוהבים!

בו הם בוטחים!

שינהג אתם ברחמים

ולא יסיר את חסדו מהם לעולמים

לעד ולנצח נצחים

מספר המשתתפים בתחרות הריצה פוחת והולך... נשארנו מתי מעט... יצחק ביאליסטוקער, המכונה בפינו לאות חיבה איצ'ה, רץ, עיניו יוקדות... קלסתר פניו דומה למלאך עליון... ארשת פניו שלא מעולם הזה הן... אזניו, אפו בוערים כאש...

מיישה!!! שלמה-לע!!! "איצ'ה!!!" מתן תורה היום! בואו ונלכה ונרוצה לקבלת התורה!

כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה. קדוש אבריך הוא אומר לפמילא דיליה, חזו, חזו, בני חביבי, דמשכחין לצעריה דילהון, ועסקין בשמחה דילי.

מפנקסו האישי של הרב משה אליעזר שורצבורד

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד