נס תפילת יום כיפור

התקרבו הימים הנוראים. בראש השנה לא הסתכנו לכנס מניין לתפילה, אבל לפני יום כיפור מסרנו אחד לשני מפה לאוזן והחלטנו שנכנס מניין ל"כל נדרי". זה לבד היה אחד הפלאים איך שהכרנו אחד את השני מי הוא חרדי חסידי. פשוט על הפנים הכירו, "הכרת פניהם ענתה בם", על אף שכל האסירים היו שווים וזהים במראיהם ובאותם מלבושים, אבל בכל זאת הכירו...

בליל יום כיפור, כאשר כולם ישנו, עלינו בחשאי לגג הבנין, התגנבנו אחד אחד של יתפסונו, וארגנו מניין לתפילה. מחזורים לא היו לנו, אבל כל אחד אמר בקול מה שזכר בעל פה - והאחרים ענו אחריו. ממש כשגמרנו את התפילה הנוראה = בטוח אני שהרבה זמן לא היה לקב"ה כביכול תפילה מעין זו - הופיע אחד הגרמנים, ותפס אותנו ואמר: "מה אתם עושים פה?" בלית ברירה אמרנו שיום כיפור היום ועלינו להתפלל. לתמהוננו אמר: "אני לא עושה לכם כלום", אבל הוא רשם את המספרים שלנו, וזה הכל. הלכנו לישון. כמובן, שאף אחד מאיתנו לא יכול לישון באותו לילה, וחיכינו לבוקר לשמוע את גזר דיננו.

בבוקר, בעת המסדר, שמענו שהלאגר פיהרר מקריא את המספרים שלנו, ומובן כיכ ל גופי החל לרעוד. אך למרבה פליאתנו אמר: "כל הבנדה (הקבוצה) הזו שהתפללו - ילכו היום לעבודה ללא אוכל"... אנחנו ראינו בזה השגחה מיוחדת, שכר על תפילתנו. הנאצי ימ"ש אמנם חשב לתת לנו בזה עונש גדול, כי אפילו הכמות הזעירה שכבר אכלו - בכל זאת זה החזיק אטתנו בחיים, אבל ה' חשבה לטובה, ואם פקפקנו עדיין אם לצום היום, ולצאת לעבודה בלי אוכל - ראינו בזה אות מהשמים, שאחרי התפילה הנוראה שקיימנו אמש - גם נצום ולא נעבור על אכילה ביום הכיפורים. לשמחתנו לא היה גבול. אותו צום מעניין חיזק אותנו מאד.

כשבאתי לעבודה, רצו הגויים שלי לתת לי אוכל כרגיל. הסברתי להם שהיום לא אוכלים. ואם אמש, לא היתה לי מרב פחד אפשרות ריכוז לחשוב מה אספר להם מחר - הרי שמזה שלא אכלתי "עשיתי" להם סיפור שלם, בבקשם ממני להסביר להם בפרוטרוט מה זה ועל מה זה.

מתוך קונטרס "זכור את אשר עשה לך עמלק" עמ' תרל"א

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד