קורות חייו

ר' משה פראגר (מרק) נולד בשנת תרס"ט (1909) בפראגה, פרבר של העיר וורשה שבפולין. הוריו נימנו עם חסידיו של רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור. בפולין, בין שתי מלחמות העולם, נודע כסופר ברוך כישרונות ורב השראה, אשר עסק ביצירה ובכתיבה בעיתונות החרדית של התקופה, והיה מעורכיו של העיתון "דאס יידשע טאגבלאט".

את פעלו החלוצי בתחום חקר השואה החל עם פלישת הנאצים לפולין, כאשר יזם והקים לשכה חשאית ליד משרד הג'וינט בוורשה, שמטרתה הייתה איסוף מידע ממקורות שונים על מנת להבריחו לעולם החופשי ולהזעיק את מדינות העולם.

בשנת ת"ש, לאחר מאמצים כבירים להצלת האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", יצא ר' משה עם השיירה שנלוותה לאדמו"ר מגור בדרכו לארץ ישראל, והצליח להבריח עמו גם חומר תיעודי מקורי.

למן בואו ארצה נרתם למשימה הקדושה והחל לפרסם בכתובים, להתריע ולהשמיע את זעקת העם היהודי הנכחד על אדמת אירופה. בחודש אלול תש"א (ספטמבר 1941), כשלבו שותת דם למשמע בשורות האיוב הראשונות המגיעות מעמק הבכא, פרסם את ספרו הראשון על השואה: "יון מצולה החדש - יהדות פולניה בציפורני הנאצים", שהופיע בהוצאת "מסדה". במשך שנות המלחמה פרסם מאמרים ומחקרים המתארים את מסע ההכחדה הנאצי, בעיקר בעיתון "דבר".

אחר המלחמה יצא משה פראגר למחנות העקורים, למפגש אישי עם שארית הפליטה. בתחושת שליחות עודד את רוחם של הנרדפים והנדכאים, עם שרידי חרב. עם שובו כתב סדרת מאמרים שהתפרסמו בביטאון אגודת הסופרים "מאזנים".

בשנת תש"ח (1948) פורסם סיפרו התיעודי "חורבן ישראל באירופה" בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". ספר זה משמש עד עצם היום הזה ספר מפתח בקורות השואה. אחד מגדולי חוקרי השואה, הד"ר נתן עק, כותב עליו: "...פרי מאמצו הנועז והראוי לשבח של מר משה פראגר, 'חורבן ישראל באירופה', שהופיע בעת שחקר השואה היה בחיתוליו".

במרוצת עשרות שנות יצירה חיבר משה פראגר ספרים רבים בחקר השואה ובנושאים נוספים הקשורים עם ההיסטוריה היהודית, נוסף על מאות מאמריו הפזורים על פני במות שונות ומגוונות.

במסגרת מחקריו הרבים, לאחר שראיין מאות מניצולי השואה, פרסם את ספרו "ניצוצי גבורה" ובו הוא מספר על גבורת הרוח של הנדכאים הנתונים בתנאי אימים. גם ספרו התיעודי "אלה שלא נכנעו", המתאר קורות תנועת מרי חסידית בגטאות, מבוסס על עדויות שגבה מפי הניצולים. ספרים אלה זכו לתפוצה רבה ותורגמו לשפות אחדות.

לאור פרסומו הרב בשטח חקר השואה הזמינה אותו מערכת "האנציקלופדיה העברית" לכתוב את הערך "האנטישמיות בגילויה הנאצי", מחקר ממצה בן 40 טורים המשקף את התנועה הנאצית כתנועת הגשמה אנטישמית וחושף את שורשי המלחמה הנאצית ביהדות.

כך המשיך עטו הפורה להעשיר את אוצר הספרות ביצירות ספרותיות אותנטיות הן לנוער, הן למבוגרים והן לחוקרים. הספרים "דברי ימי ועד ההצלה", "מאבדן אלי פדות - פרקי הגות לעשור למדינה" - ובו מתואר המעבר מהשואה להקמת מדינת ישראל, "מגילת השואה", "מן המיצר קראתי", "נס ההצלה של הרבי מגור", "נס ההצלה של הרבי מבלז", "לאות ולעד - פנקס זיכרון לבתי עלמין שנחרבו וחוללו בשואה", "גלעד ליהדות אירופה", "אח ואחות" - שנכתבו ברטט קודש מתוך תמצית לב רגיש ושופע כשל מר פראגר ז"ל - מהווים רק חלק מספריו על השואה.

עד יומו האחרון המשיך לעקוב אחר גילויים חדשים מתוך ארכיונים שנחשפו, ובכולם מצא חיזוק ואישור לקביעתו כי המלחמה הנאצית הייתה מכוונת דווקא כלפי העם הנושא את מורשת ומסורת היהדות, ועל כן היעד העיקרי של הנאצים היה מלחמה בתורת ישראל וברוח היהדות. כנגד מגמה זו התגלו העמידה הרוחנית האיתנה המבטאים את הגבורה היהודית בימי האימה והזעם.

ר' משה, ששיכל בשואה את אשתו וילדיו, ראה בנס הישרדותו ייעוד שהוטל עליו משמים כדי לקונן על קדושי השואה ולספר את מוראותיה, יחד עם הנפת לפיד האמונה ובשורת התחייה המחודשת של העם, בבחינת "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". הכינוי "פראגר" לקוח משם הפרבר הוורשאי פראגה, ואותו נטל לעצמו ר' משה בתקופת השואה, כאשר נאלץ להסתיר את שמו ובחר לזכור ולהזכיר את מכורתו ורשה - עולם יהודי שנמוג בעשן ובאש ואיננו.