תחיינה העצמות האלה

ברוך לב, גנזך קידוש השם.

סיפורי גבורת הנפש של יהודים בני זמנינו,אשר התעלו מתהומות של ייאוש בהתלכדות של אמונה טהורה. מסכת של הארה מתוך חשיכה, של התמסרות למען ילדי ובחורי ישראל באפילה הרוחנית שלאחר שנות הזעם.

החייאת העצמות היבשות, אשר אמרו בליבם "יבשו עצמותינו אבדה תקוותינו", נעשתה בימים ההם בצורה המסוגלת גם בימינו - להחיות עצמות יבשות, לקרוא להן התייצבו וחיו, לקיים בהן את חזון העצמות היבשות: "ונתתי רוחי בכם וחייתם, וידעתם כי אני ה'".

בחקיקת  דברי ימי התקופה ההיא, אין בכך משום "תיעוד" גרידא - כי אם הצבת פרק מאלף רב מסר, ללמדנו כיצד יהודים בדרגתנו התעלו, על אף כל הקשיים, אל קיום חובתו של יהודי בעולמו.