וצוונו ליישב בסוכה

העצמות מדולדלות ושבורות והראש שמוט ברפיון. אבל הנשמה עודנה פורחת... לא נותר להם דבר בעולם, אבל בראש מעייניהם איך מקיימים מצות סוכה...

מעיד ר' מנס בפני הסופר וחוקר השואה ר' משה פראגר ז"ל, והדברים הלא הם כתובים על ספר "אלה שלא נכנעו".

"הייתה זו עבורנו בעיה לא קלה, כיצד לסדר "סוכה" במחנה גרליץ, אשר בשלזיה התחתית. נאחזנו בכל מיני תחבולות וניצלנו כל מיני אפשרויות. בינות לצריפים הגדולים של המחנה נשארו "ליפטים". (מכולות) ריקים, אשר אף אחד לא ידע לאיזה צורך הגרמנים מחזיקים אותם. אולם בשבילנו הייתה זו הזדמנות יוצאת מן הכלל. בערב סוכות התגנבו אחדים מאתנו לתוך "ליפט" אחד, שברנו את התקרה שלו וזו הייתה פעולה  בלתי נעימה לחלוטין, משום שכל "קאפו" עלול היה לתפוס אותנו בשעת מעשה.

לאחר מכן עדיין נשארה תלויה ועומדת הבעיה: "וסכך מנין?" גם בנדון זה צץ עבורנו סיכוי בלתי צפוי. גילינו בשדה מיני צמחים כאלה, אשר בפולנית הם קרויים  "סלונצ'ניק". לקטנו הרבה צמחים ושטחנום על גבי כלונסאות שהורכבו על גג ה"ליפט" . נכון,  בעצם השאלה נותרה בעינה: האם זוהי סוכה כשרה כהלכתה? בכל  זאת חשנו כורח נפשי עצום לסכן עצמנו ולפלוש בלאט לסוכה זו, בליל ראשון של "זמן שמחתנו", בכדי לברך במלוא החגיגיות ברכת "שהחיינו".

ואכן, לא מעטים מבין כלואי המחנה השתמשו בסוכה זו בכל שבעת ימי החג. ברם, בהושענה רבה נתגלה הדבר. מישהו מבין שומרי המחנה עקב אחרינו והזעיק את כל צוות  הנוגשים הגרמניים. בשצף קצף התנפלו הללו על הסוכה, בשעה שכולנו התאספנו בתוכה. אללי, המכות שהעמלקים הרשעים הרביצו בנו אז, עודן טריות ושמורות היטב בזכרון וגם חקוקות בעצמותי.. ברם, את מבוקשם הם לא השיגו. הם הרביצו ללא רחם וחקרו אותנו תחת איומים ועינויים, לגלות להם, מי בעצם היה אותו "מורד" שיזם את הקמת הסוכה בתוך המחנה, ואת הסוד הזה הם לא גילו!"...

כסבורים אתם כי המכות דיכאונו? לא מיניה ולא מקצתיה!! אדרבה! דווקא העובדה שיכולנו להוציא משלוותו את בכור השטנים, הוכיחה לנו מה רב ערכה של מצוות סוכה שלנו! הקדוש ברוך הוא "הקדיר עלינו חמה", מעין מה שכתוב בגמרא, מסכת עבודה זרה, אבל אנו לא בעטנו בסוכה, כמו שגויים עושים....

(לוחות ושברי לוחות- רבי יחיאל מנחם מנס זיטניצקי ז"ל)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד