מיומנו של משה פלינקר על חג השבועות וסוגיית "העם הנבחר"

ח' בסיון תש"ג

אתמול היה שבועות. חג השבועות, חג הקציר היה אתמול לעמנו, לעם ישראל שעתה הוא במשבר שלא היה עוד כמוהו. עם ישראל  שהוא עתה בגלות, שגלה  כבר שבעים ושבע גלויות, חגג אתמול את חג הקציר שלו. ז"א אתמול היה זמן. חג השבועות. באותה עונה בשנים הקודמות  היו בתי הכנסת של ישראל מקושטים בפרחים. ענפים ודברים כעין זה. בפעם הזו אי אפשר היה לעשות זה. לכל הפחות ברוב ארצות אירופה הייתה זו אי אפשרות גמורה. הטעם ידוע לכל: הלא באותם ימים גולה  ישראל בפעם האלף ואחת ממקום  גלותו הקודמת. ואותה גלות אין זו גלות פשוטה כעין גלויות כאלה שכבר גלינו פעמים אין מספר. לא, בפעם זאת הותקפנו כביכול מכל העברים  בכל מקומות שבתנו, בין בבלגיה בין בצרפת , בין בהולנד, בין ברומניה ובכל מקומות  שבתם גלו ולא די שגלו אלא שבמקום שהוגלו  שמה נרדפים אחינו , כמו שרק ליהודים אפשר להירדף. כן נרדפים עד אין סוף. עד אין גבול, אבל האם פלא הדבר?

כל העמים שמחים. אפילו גרמניה שעתה היא במלחמת קיום שלעולם לא הייתה עוד בשבילה דומתה, חיה יותר מעמנו. הלא אנחנו מתים חיים אנחנו  או חיים מתים.  ובחג השבועות התפללתי  במעט יותר כוונה את תפילת הרגל , תפילת "חגנו", ובהגיעי למילים המורגשות  על ידי כל יהודי והידועות לחלק גדול של הגויים, היה ראשי סחרחר עלי כמה דורות כבר אומרים אנו מילים אלו. במשך כמה שנות גלות שילשנום ואלפנום כבר. משך כמה צרות , כבר שונים אנו מילים מלאי תוכן אלו "אתה בחרתנו". כן, אתה בחרתנו. אנו צוחקים בעצמנו ממילים אלו ואף על פי כן כבר מלותינו זה אלפיים שנה וכמדומני שלא תשכחנו ם בימים העתידים לבוא . הרהרתי כה אם באמת כדאי להיות בן עם "נבחר" כזה- אבל בעצם חשבי הרגשתי שאין להרהורי שום ערך. אם כדאי ואם לא כדאי – נבחרנו פעם וחסל . היו עיתים וגאיתי בזה שהייתי בן לעם  נבחר זה , אבל עיתים אלו כבר עברנו זה מכבר . אינני יכול לאמור ששונא אני את הבחירה הזאת, אבל מלאהוב אותה אני עוד רחוק מאוד. מתי נראה בפרי עמלנו, מתי, מתי, מתי?? 

                                               

                                                                     (הנער משה- יומנו של משה פלינקר)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד