ראש השנה תש"ה- באושויץ

הגיעו ימי ראש השנה, ראש השנה תש"ה במחנה ההשמדה אושוויץ. אף שהיינו מנותקים מהעולם כולו, ידענו את לוח השנה. באותו זמן הוטל עלי תפקיד של "רץ", שפירושו להיות קשר בין אנשי הס"ס המופקדים על המחנה לבין בעלי תפקידים שבתוך המחנה. כמו כן עמדתי על יד שער המחנה ולפי פקודה הייתי פותח וסוגר אותו.בתפקיד הזה הייתה לי גישה גם אל מפקד המחנה, ולכן העזתי וביקשתי ממנו רשות לערוך תפילה בציבור ביום ראש השנה. ואמנם הרשות ניתנה, אולם הותנתה בכך שאם יבוא מישהו מבחוץ מיד נתפזר. כך עשינו.

באותם ימים היה בין אסירי המחנה הרב צבי הירש מייזליש, שכיהן לפני הגרוש כדיין בעיר וייצן בהונגריה. הרב הצליח להגניב למחנה שופר, ובזכותו זכינו לקיים את מצוות שמיעת קול השופר.

כאשר אני נזכר היום באירוע זה וקורא את שני המשפטים האלה אני נזכר גם בפסוקים מספר שמות המתארים את מעמד הר סיני, ואני נדהם. היינו בתוך הגיהנום עלי אדמות ממש, ברקע התרוממו הארובות, וגם כאן עלו להבות אש ועשן השמימה. באותה שעה ישב הקב"ה על כסא הדין ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין, ובתוך האש הגדולה הזאת נשמע לפתע קול שופר. אולם הפעם לא קול שופר שירד מן השמים כדי לחברם אל הארץ, אלא קול שופר שעלה מן הארץ כדי לחברה אל השמים.. קול השופר הזה נישא אל לב השמים, וזעק בקול רעש גדול- אבינו שבשמים, הבט נא וראה, עמך ישראל מובל בהמוניו לשחיטה אכזרית, אנשים נשים וטף, ובתוכם צדיקי עליון ותינוקות של בית רבן שלא חטאו. האם אמרת לכלות את בניך? אב הרחמן, רחם נא עלינו- זכור לנו עקידת יצחק. זכור אותה עקידה שהתרחשה בראש השנה בהר המוריה לפני אלפי שנים.וזכור לנו את העקדות שמתרחשות בשעה זאת כאן בתוך הגיהנום שאנחנו נמצאים בו. בניך בני ישראל לרבבותיהם נשרפים לאפר, וזאת רק בגלל סיבה אחת ויחידה- בגלל היותם בניך. אבינו שבשמים- רחם!

בדרך כלל היו עושים את הסלקציות מיד עם בואם של הטרנספורטים לרמפה של אושויץ, אולם היו סלקציות נוספות גם בתוך המחנה. כך קרה גם בראש השנה שנת תש"ה במחנה שבו הייתי.

באותו ראש השנה נעשתה בתוך המחנה סלקציה מיוחדת. אנשי הס"ס נכנסו למחנה, תקעו יתד בתוך האדמה ובראשה הניחו מקל בגובה מסוים. כל בני הנוער, שהגיעו באותו זמן מהונגריה, נצטוו להתייצב ולעבור מתחת למקל. מי שהיה נמוך מגובה המקל הופרד מאחרים על מנתשיירצח בתאי הגזים, ומי שראשו נגע במקל נשאר במחנה. המרצחים בחרו דווקא את ראש השנה לעשות בו סלקציה כזאת, כי בוודאי מ "תורתו" של ה"שטירמר"(שבועון גרמני שכל כולו שנאת ישראל והסתה נגד היהודים) למדו שעל אותו יום נאמר "מעביר צאנו תחת שבטו". בסלקציה המיוחדת הזו, שהייתי עד ראייה לה, נבחרו להשמדה כמה מאות בחורים. הם נכלאו באחד הצריפים, והופקדה עליהם שמירה קפדנית..

בטרם הובאו לתאי הגזים הוחזקו הנערים כיממה בצריף  סגור, ובתוך הזמן הזה  היו אנשים מבין האסירים אשר הצליחו להסתיר על גופם חפצי ערך, ובתוכם היו גם אבות של הבחורים המיועדים להשמדה. השומרים על הבחורים שבצריף התחייבו בנפשם על המספר המדויק של הנידונים למוות. היות שלא היתה רשימה שנית של הנערים אלא היה ידוע מספרם הכולל בלבד, היו בין השומרים שהיו מוכנים עבור בצע כסף לשחרר נער, ובתמורתו חטפו נער אחר מתוך המחנה כדי להשלים את המספר.הרב מייזליש מספר בהקדמה לספרו שו"ת מקדשי השם חלק א', שהוציא לאור אחרי שחרורו מהמחנות, שבאותו היום הנורא נגש אליו איש אחד ואמר לו שבנו יחידו נמצא ביין הבחורים המיועדים להשמדה ובידו האמצעים לפדות אותו. האב פנה בשאלה, האם על פי ההלכה מותר לו לעשות כן. הרב נבהל ונחרד מהשאלה הנוראה, ולמרות הפצרותיו הרבות של השואל נמנע מלהשיב לו. נימוקו היה שלא ניתן לעיין בספרים, כי הרי כאלה לא היו שם, וכן לא היה יכול להתייעץ עם מישהו בנדון. האיש השיב שאם הרב אינו אומר לו שמותר לעשות זאת הוא מסיק מה שאין היתר לכך, והוא מקבל את ההלכה הזאת על עצמו באהבה ובשמחה. ואמנם כך עשה. הוא לא פדה את הבן והפיל תחינתו לפני הבורא שייחשב לו המעשה כעקידת יצחק אבינו שהייתה אף היא בראש השנה.

רבונו של עולם! האם יש עוד עם כזה כמו עמך ישראל? האם נמצא בכל העולם כולו אב שמוכן למסירות נפש כזאת? טבע האדם הוא שאב מוכן למסור את חייו כדי להציל את בנו. אולם להמנע מלהציל את הבן מכיוון שזה עלול לגרום להריגת ילד אחר, וזאת משום שההלכה מחייבת לנהוג כן! אין דבר כזה בעולם! רק בניך, שקבלו את תורתך, מסוגלים לעשות כן.

(שבטך ומשענתך- הרב סיני אדלר, הוצאת גנזך קידוש השם)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד