סיפורה של מגילת אסתר שנכתבה במסירות נפש רבה במחנה כפייה נאצי

מנהג יפה היה לו לר' יעקב שוורץ בליל פורים, באחד מבתי החסידים דגור בתל אביב. לאחר ברכת "אשר הניא" היו כל המתפללים מתקבצים סביבו. ר' יענקל פתח בזהירות את המגילה שלו.

האות ניתן, הקהל שר "שושנת יעקב", ור' יענקל הראה להם כיצד נלחם עם המן הרשע של דור השואה. "הם יכלו לשבור את גופנו, אך לא את רוחנו", אמר ר' יענקל, והמילים של הפיוט "שושנת יעקב" קיבלו משמעות עמוקה יותר.

זהו סיפורה של מגילת אסתר שנכתבה במסירות נפש רבה בימי הרת עולם במחנה כפייה נאצי.

ר' יעקב יצחק שוורץ נולד למשפחה עשירה. אביו, ר' אברהם יהודה, היה סוחר טקסטיל מצליח. טרם עלה הכורת על יהדות פולין לקחו אביו בכל נסיעה אל כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור זי"ע.

יענקל היה מוכשר מאוד, בעיקר בביצוע עבודות יד. הוא היה מצוין בכל מלאכה והיה לו כתב יפה, אבל הוא הפסיק להתעסק בתחביבים הללו עם כניסתו לעולמה של תורה באחד מבתי החסידים של גור בעיר לודז'. הוא שקע בים התלמוד, התורה והעבודה – ולא שיער כי הכישרון שיש לו יושיע אותו בבוא העת וישמש מקור של חיזוק עבור יהודים רבים.

בגטו לודז'

"כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת הנאצים ימ"ש לפולין הרגשתי את נחת זרועם", מספר ר' יענקל.

"שבעה ימים לאחר שההתקפה על פולין החלה הייתה לודז' כבושה. היהודים הפכו מטרה למכות, לשוד ולגזלת רכוש".

"בחודשים שלאחר מכן נלקחו היהודים לעבודות כפייה, וגם ספגו מכות מזדמנות מגויי העיר"...

"בשלב הבא כלאו אותנו בגטו לודז'. 230,000 יהודים הצטופפו בשטח קטן מאוד, והמזון הפך למצרך מבוקש ביותר".

בחדר קטן הצטופף יעקב עם הוריו, עם סבא וסבתא, עם אחיו הצעיר ועם חמש אחיותיו. יענקל הצעיר ראה בכאב גדול את מותם האכזרי של אמו, סבו וסבתו וכמה מאחיותיו, שהשיבו נשמתם לבוראם מרעב. אמו וסבתו נקברו בגטו.

כדי להמחיש את הרעב הנורא שממנו סבלו מספר יענקל כי בדרכו הביתה לאחר העבודה במפעל בגטו היה אוסף את העלים מהכביש ומבשלם במים, כדי לתת למשפחה קצת מים בטעם של מרק. למרות שרוב היהודים של הגטו נרצחו או גורשו במהלך השואה שרד ר' יענקל בס"ד בגטו עד לחיסולו הסופי בידי הנאצים ימ"ש.

במחנה העבודה זוננברג

בשנת תש"ד גורש יענקל למחנה המוות בוכנוולד. הוא לקח אתו את התפילין בתקווה לשמור אותן אצלו זמן רב ככל האפשר.

כאשר הוכנס לחדר החלפת הבגדים הרגילים במדי אסירים במחנה ראה את ה"טיפול" הסדיסטי שהעניקו הנאצים ליהודי שנתפס עם תפילין. יענקל לא אמר נואש והחליט לשים מבטחו בהקב"ה ודחף את התפילין עמוק לכיסו. כשהגיע תורו אמר לו הנאצי כי מדי האסירים אזלו וייאלץ להמתין לאספקה חדשה, ושבינתיים יישאר לבוש בבגדיו.

כך זכה ר' יענקל לשמור על התפילין שלו עד תום השואה, והייתה לו הזכות להניח תפילין כמעט בכל יום.

אחרי ארבעה חודשים בבוכנוולד נלקח ר' יענקל עם עוד 250 צעירים לעבודות כפייה במחנה זוננברג, סמוך למחנה בוכנוולד. ר' יענקל נמנה עם קבוצה של יהודים חרדיים ושהה במקום יחד עם החסיד הנודע ר' לייבל קוטנר זצ"ל. במחנה שהוקם בספטמבר 1944 ייצרו גלגלי שיניים עבור הטנקים הגרמניים. למרות שהמפעל היה במחנה זוננברג, הצריפים היו במרחק כמה קילומטרים ביער, והאסירים נאלצו לצעוד שעתיים בשלג למפעל. השלג הגיע עד הברכיים, והיהודים המעונים נאלצו לשיר כל הדרך.

כתיבת מגילה

מה דעתך על כתיבת מגילה? שאל רבי לייבל קוטנר את ר' יענקל, בהתקרב חג הפורים.

ר' יענקל חשב שאיש שיחו מתכוון בדרך הלצה, משום שאיש מאנשי הקבוצה לא חלם שיחיו עד פורים, שהרי מדי יום מתו יהודים או נרצחו בדרכם למפעלים. אבל רבי לייבל קוטנר לא התלוצץ, ובעוד שרוב האנשים היו בעד ביטול הרעיון של כתיבת המגילה לקח ר' יענקל את המשימה ברצינות.

ר' יענקל ידע שכתיבת המגילה בתנאי מחנה העבודה הנאצי אינה פשוטה. הוא לא למד ממש את אותיות הסת"ם, אבל זכר אותן מימי ילדותו.

כעת התעוררה השאלה איך הוא משיג דיו. ר' יענקל נזכר שהסתיר דיו שבו ציין את פרטי האסירים על לוחות העץ שעליהם ישנו.

עכשיו אני מבין למה הסתרתי את הדיו, אמר ר' יענקל. עכשיו כבר היה דיו, והוא ידע איך לכתוב את האותיות. הצעד הבא היה מציאת קולמוס. ר' יענקל לקח חתיכת קש ממזרן ישן, והוא שימש ככלי כתיבה. לאחר שקלף כשר לא היה בנמצא, החליט לכתוב מגילה על גליל של נייר. אבל איך משיגים מצרך יקר ערך כזה במחנה נאצי?

ר' יענקל עבד ליד התנורים, שם היה מכשיר שמדד את גובה החום והדפיס את התוצאות על נייר, כמו ברנטגן. ר' יענקל תפס את השנייה בהחלפת משמרות העובדים שבו השמירה התרופפה במקצת, ושלף במהירות את הסליל.

כתיבת המגילה נעשתה על נייר בגובה תשעה ס"מ, באותיות זעירות ביותר. השלב הבא בסיפור המרתק היה מציאת סידור "חורב" שהוברח למחנה.

הסידור היה הפריט היקר ביותר בחייו של צעיר חרדי, והוא לא נתן לאף אחד לגעת בו. עם זאת, כאשר שמע כי ר' יענקל מתכנן לכתוב מגילה נתן לו את הסידור; בסופו של הסידור הופיעה מגילת אסתר מודפסת עם סימני הפרשיות. עכשיו, אחרי שהכל היה מוכן, התחיל החלק הקשה ביותר של כתיבת המגילה.

במחנה היו היהודים מחולקים לשתי קבוצות, כל עובד עבד במשמרת של 12 שעות. אלה שעבדו ביום ישנו בלילה, ואלה שעבדו בלילה ישנו ביום. מדי שבוע הם התחלפו.

זה היה בלתי אפשרי עבור ר' יענקל לכתוב את המגילה בזמן שהוא עבד ביום, כי אז לא היה אור כשחזר לצריף.

אמנם הנאצים לא שמרו בתוך הצריף, ולכן היה יכול לכתוב בימים שבהם עבד בלילה והגיע לצריף ביום, אבל הסיבה שהנאצים לא שמרו בתוך הצריף הייתה שהם ידעו שהיהודים מותשים מהעבודה ומהעינויים והיו בטוחים שהם נרדמים מיד. בזמן הפנוי היחיד שלו היה עליו לפוש מעט מעבודת הפרך. זאת ועוד: ר' יענקל ידע שהוא אינו יכול לעשות טעות אחת בעת כתיבת המגילה, שכן כאשר סופר כותב מגילה הוא יכול לתקן את שגיאותיו על ידי גירוד הטעות בסכין ולכתוב כראוי, אבל ר' יענקל היה משולל זכות זו, שכן כתב על נייר דק. למרות הקשיים החליט ר' יענקל לקחת קרש מה"מיטה" שלו וכתב עליו ליד החלון. ר' יענקל קורא לזה "חלון", אבל בעצם זה לא היה יותר מאשר חור בקיר, כי דרכו לא נכנס אור אלא רוחות ושלג.

במשך שעתיים מדי יום, כשחבריו ישנו, ישב ר' יענקל וכתב את המגילה שלו. רבי לייבל קוטנר ישב לצדו והעיר אותו בכל פעם שהעייפות הכריעה אותו. רבי לייבל ייבש את התקרה מהשלג שנצטבר, שמא תיפולנה טיפות על המגילה.

כשבועיים לפני פורים הייתה המגילה מוכנה. כשהאסירים במחנה שמעו על המגילה התרוממה רוחם בהתרגשות רבה. "אי אפשר לתאר את ההתרגשות העצומה שהייתה בקרב האסירים", סיפר ר' יענקל. כאשר הגיע פורים, מי שעבד באותו יום שמע את המגילה בלילה, ואלו שעבדו במשך הלילה שמעו את המגילה במהלך יום הפורים.

"ידענו בדיוק מי הוא המן"

"אנחנו לא יכולנו לדפוק בעת קריאת 'המן', אבל ידענו בדיוק מי הוא 'המן' בדורנו", אומר ר' יענקל. שמיעת המגילה בגיא צלמוות הצילה את היהודים משמד רוחני, ורבים מהם קיבלו חיזוק רב ועידוד לאחר שזכו בס"ד להינצל מהתופת הנאצית על אדמת פולין הארורה.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד