פראגר ופרס על דחיית גיוס בני ישיבות

במלאת 32 שנים לפטירת הסופר הר"ר משה פראגר ז"ל מייסד "גנזך קידוש השם" - קשריו והשפעתו על רבי הממשל בכלל ועל מר שמעון פרס בפרט תרמו לגישתו החיובית לעולם התורה לדחיית גיוס בני הישיבות.

את נאומו בפני הפרלמנט הגרמני ביום השואה הבינלאומי בשנת תש"ע פתח שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל דאז באמירת קדיש בשמו של העם היהודי לזכרם ולכבודם של שישה מיליון היהודים שהפכו לאפר. בנאום שנישא בעברית התבטא שמעון פרס כמי שהתחנך על ידי סבו הרב צבי מלצר זצ"ל: "הוא לימדני תורה. אני רואה אותו כעת למול עיניי, בלובן זקנו, בגבותיו השחורות, עטוף טלית, בתוך קהל המתפללים בבית הכנסת, בעיירת הולדתי, וישניבה שבבלרוס. הצטנפתי אז בשולי טליתו והאזנתי ברטט לקולו הערב והצלול. קול זה מהדהד גם כעת באוזניי" ואז המשיך מר פרס וקולו נסדק: "אני רואה אותו כעת מולי, בתפילת 'כל נדרי' של יום הכיפורים, בשעה וברגעים שבהם לפי אמונתנו, נקבע בהם על ידי בורא עולם מי לחיים ומי למוות. אני זוכר אותו עומד בתחנת הרכבת שהסיעה אותי, ילד בן 11, מן העיירה, בדרכי לארץ ישראל. אני חש את חיבוקו הנרגש. אני זוכר את המילים האחרונות ששמעתי מפיו. את הציווי: 'ילדי, תמיד תישאר יהודי'. הרכבת צפרה, ואני צפיתי בסבי מבעד לחלון עד שדמותו נעלמה מאחור. זו הייתה הפעם האחרונה. כשהגיעו הנאצים לוישניבה הם ציוו על כל בני הקהילה להתאסף בבית הכנסת. סבי צעד בראש, עטוף באותה טלית שבתוכה התכרבלתי כילד, והמשפחה עמו. הדלתות ננעלו מבחוץ ואש הוצתה במבנה העץ. מכל הקהילה נותר רק רמץ עשן. איש לא שרד. מכובדי, השואה מעלה שאלות נוקבות על תהומות הנפש של האדם. מהיום שבו קם העם היהודי, אנחנו מצווים: לא תרצח. ואהבת לרעך כמוך. בקש שלום ורדפהו. בכל המצבים, בכל המקומות. את היהודי התם הזה, המאמין בציוויים האלה, אני רואה כעת שוב לנגד עיני, בדמות סבי הטוב, הישר, היקר באדם. הנאצים ניסו להופכו ללא-אדם. הם שרפו אותו ואת אחיו בעודם בחיים. האש שרפה את גופם, אבל רוחם נותרה"

את הזיכרון הנ"ל אותו נצר שמעון פרס בליבו, הציף ומינף ר' משה פראגר ז"ל בשיחותיו הידידותיות עם הנשיא המנוח במשך השנים, וגרם לכך שזיכרון זה היה חלק משמעותי בפעילותו לדחיית גיוס בני הישיבות.

נלוויתי פעמים רבות לר' משה פראגר ז"ל בביקוריו אצל שמעון פרס. נחשפתי לידידות ששררה ביניהם ולהערכה ששמעון פרס העריך את חכמתו ותבונתו של ר' משה פראגר ז"ל, ידידות והערכה שתרמו רבות להשפעה של ר' משה פראגר ז"ל על שמעון פרס.

גם אחרי פטירת ר' משה פראגר ז"ל נמשכו הקשרים עם "גנזך קידוש השם". שמעון פרס התעניין תמיד במפעל שהקים ר' משה פראגר ז"ל ושמח על כך שהוא ממשיך להתקיים ולשגשג. הוא הגדיר את ר' משה פראגר ז"ל כאיש החזון הצופה את צרכיו של הדור הבא וברוח זו הקים המפעל וכתב את ספריו ומאמריו.

בראיון שערך עמנו במשכן הנשיא ביום ד' אלול תשס"ט, הזכיר שמעון פרס את קשריו עם ר' משה פראגר ז"ל שפעל נמרצות ליצירת הסכם זה, שכן בשנת תשי"ט ניסה להפעיל את השפעתו, ובמגעים שיצר עם בן-גוריון ושמעון פרס (מנכ"ל משרד הביטחון דאז), היה שותף להסכם זה. בהתייחסותו לנושא זה העיד שמעון פרס כי בן גוריון הטיל עליו לנהל את המשא-ומתן לשחרור בני הישיבות, ובספירה זו פגש את ר' משה פראגר ז"ל, שחיפש גשרים בין החברות, ובאופן ענייני פעל לפתרון טוב גם בנושא זה. לשאלתנו מה היה המניע שעמד מאחורי פנייתו של ר' משה פראגר ז"ל לשחרור בני הישיבות השיב שמעון פרס כי: "המניע שלו היה שתחת כל השלטונות, צאר וכולי [...] נתנו ליהודים ללמוד, ולא ייתכן שהיהודים באים לארץ-ישראל וזה יהיה המקום היחיד שלא יאפשרו להם להמשיך ללמוד".

ר' משה פראגר ז"ל אמר לי: דע לך שבסתר ליבו מאמין שמעון פרס כי אין קיום לעם ישראל ללא התורה.

נציין כי בשל פעולתו בנושא גיוס בני הישיבות זכה ר' משה פראגר ז"ל למברקים ומכתבים מגדולי הרבנים החרדים בארץ ומחוצה לה, דוגמת הרב אברמסקי זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה בבני-ברק ויושב-ראש ועד הישיבות, שברך את ר' משה פראגר ז"ל כי "שכרך הרבה מאוד ובכל אשר תפנה תצליח, דרך צלחה". הרב סורוצקין זצ"ל, יו"ר מועצת גדולי התורה בארץ-ישראל, כתב לר' משה פראגר ז"ל כי "נתגלגלה זכות על ידי זכאי, הגדלת עשה, דרך צלחה". במכתב נוסף מוועד הישיבות בארץ-ישראל, נכתב לר' משה פראגר ז"ל כך: "ידיד נפש, יקר נפש וגדל-רוח […] אשר על ידו נעשתה בע"ה הישועה הגדולה בישראל, וזכות גדולה זו נתגלגלה על-ידי איש זכאי כמותו".

על פועלו של ר' משה פראגר ז"ל לדחיית גיוסם של בני הישיבות, נכתב בחודש סיון תשס"ט בדאס יידישע ווארט בארה"ב: "יחסי ידידות אלה, של ר' משה פראגר ז"ל עם שמעון פרס, היו בעלי ערך רב, מפני שלדעת יודעי דבר הייתה זו השפעתו של ר' משה פראגר ז"ל על שמעון פרס, שהביאה לקיומה של הישיבה ההיסטורית בין בן גוריון לבין הרב יצחק מאיר לוין זצ"ל. במהלכה של ישיבה זו החליט בן גוריון להיענות לבקשת גדולי ראשי הישיבות ולשחרר את בני הישיבה משרות צבאי, למשך כל תקופת לימודיהם. איך שלא יהיה, ידוע ששמעון פרס היה שר הביטחון בישראל כשהחוק לדחיית השרות של בני הישיבה התקבל בכנסת. הוא התקבל בתמיכתו והוא תקף עד ימינו אנו. ברור, שר' משה פראגר ז"ל מעולם לא פרסם את זה, אבל חבריו כן הרבו להזכיר את זכותו זו. הם הזכירו שהוא היה זה שהשפיע על שמעון פרס לתמוך בתכנית של שחרור בני הישיבה משרות צבאי כל זמן שהם עוסקים בתורה".

בחודש אב האחרון, נפגשנו אנשי "גנזך קידוש השם" עם שמעון פרס בלשכתו ביפו ודנו ושוחחנו על קשריו עם ר' משה פראגר ז"ל ברקע דברים אלו. שמעון פרס הדגיש שוב ושוב את קשריו העמוקים ואת הערכתו הרבה לר' משה פראגר ז"ל ולפועלו.

בהזדמנות זו סיפר לנו שמעון פרס כי בהיותו ילד בעיר וישניבה נלווה לסבו לתפילות שבת. פעם, בשובנו מהתפילה ראיתי בבית הורי כי הרדיו פועל בשבת. לא היססתי והפלתי את הרדיו לארץ שנופץ לרסיסים... הוא אף סיפר על הברכה שזכה להתברך מפי ה"חפץ חיים" זיע"א, וברכה זו מלווה אותו תמיד.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד